<h1>ספר התרומות שער מ"ו חלק ב'</h1>
<h2>דף ל:</h2>
וכן המוכר שדה או חצר באסמכתא, הואיל ולא קנה גוף הקרקע ונמצא שמעות המכר בהלואה, הרי הפירות שאכל רבית קצוצה הן ומחזיר אותן. כדגרסינן בפרק איזהו נשך [ס"ה ע"ב] הלוהו על שדהו ואמר לו אם אין אתה נותן לי מכאן עד ג' שנים הרי הוא שלי הרי הוא שלו, וכן היה עושה ביתוס בן זונין על פי חכמים. ואוקימנא למתניתין בגמרא בדא"ל קני מעכשו, ואי לא הוה אסמכתא ולא קניא. ואמר רב נחמן השתא דאמור רבנן אסמכתא לא קניא הדרא ארעא והדרא פירי. ואקשינן עלה מההיא דמוכר פירות דקל קודם שבאו לעולם דאמר רב נחמן עלה ומודינא דאי אכיל פירי לא מפקינן מיניה. ומתרץ התם זביני הכא הלואה, בזביני דדקל דליכא איסורא מחילתו מחילה, בהלואה דאיכא איסורא לא הויא מחילתו מחילה. ותו גרסינן [ב"מ ס"ז ע"א] ההיא אתתא דאמרה ליה לההוא גברא זבון לי ארעא מקריבאי, אזל וזבן לה, אמר ליה אי הוו לי זוזי מהדרת ליה ניהליה, אמר את ונוולא אחי, אמר רבה בר הונא את ונוולא סמכא דעתיה ולא גמר ומקני. ארעא הדרא, פירי רבית קצוצה הוו ויוצאין בדיינין, או דילמא אבק רבית הוא ואין יוצאין בדיינין. אמר רבה בר רב הונא מסתברא אבק רבית הוי. ולא קי"ל כותיה, דהא אמרינן אמר רב פפא עבד רבינא עובדא וחשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא. פירוש, עובדא דאת ונולא אתא לקמיה דרבינא ודן הדין כרבית קצוצה וחשיב ואפיק פירי מן הלוקח, ולא דן כרבה בר רב הונא שהיה דן אותן לאבק רבית. ופסק הרי"ף ז"ל כרבינא דבזביני רבית קצוצה היא מאחר שהמכר מתבטל. וכן מי שלא קנה מקחו קנין גמור מתחלה הרי זה מחזיר את הפירות שאכל מפני שהוא רבית קצוצה, כיון שהמקח אינו נשלם המעות בנתים הלואה. וכדגרסינן פרק איזהו נשך מתניתין מכר לו את השדה ונתן לו מקצת דמים ואמר לו אימתי שתרצה הבא מעות וטול את שלך אסור. ויש פעמים שהלוקח אסור לאכול פירות ומוכר מותר, ופעמים ששניהם אסורין ומשלשין את הפירות עד שיגיע זמן שקבעו ביניהם, ופעמים ששניהם מותרים. ובזה נאריך ונבאר בחלק ההיתר. אך כל מה שאסור מהם איסורו כמו רבית של תורה. וכן פסק הרמב"ם [מלוה פ"ו ה"ה] שהוא רבית קצוצה.
וכן כל משכונא שפירותיה מצויין, כגון חצר או מרחץ או חנות, ואכל פירותיו ולא כתב במשכנתו נכיתא, הרי זו רבית קצוצה, הואיל ואין שם נכיתא, ויוצאה ממנו בדיינין. וכן המלוה את חברו ואמר לו בשעת הלואה על מנת שאדור בחצרך חנם עד שתחזור לי מעותי, או ששכר ממנו בפסוק בשעת ההלואה בלא משכונא וקצב לו הדבר שיפחות מן השכר עד שיחזיר לו הלואתו, כל זה הוא רבית של תורה ויוצאה בדיינין. וכדגרסינן בפרק איזהו נשך [ב"מ ס"ז ע"א] משכנתא מאי, אמר רב פפא עבד עובדא רבינא וחשיב ואפיק פירי. ותו תנן בפרק איזהו נשך [ב"מ ס"ד ע"ב] המלוה את חברו לא ידור בחצרו חנם ולא ישכיר לו בפחות מפני שהוא רבית. ואוקימנא לה בהלוני ודור בחצרי, והתם מפקינן מיניה אגר ביתא, אבל הלוהו ודר בחצרו לא. ובזה נאריך באיסורו ובהיתרו בענין המשכונות והלוהו ודר בחצרו בחלק שני של אבק רבית. ואמנם נשאל בזה ה"ר אברהם ב"ר יצחק משכנתא בלא נכיתא כמאן מרבוותא פסקינן, מי הוי כמאן דפסק קצוצה הוא, כרבינא דחשיב ואפיק פירי בזביני וכל שכן בהלואה, או כמאן דפסק אבק רבית הוא ואינה יוצאה בדיינין, ועובדא דרבינא דוקא בזביני אבל במשכנתא לא, דהא אמרינן בריש פירקין [ב"מ ס"ב ע"א] והרי משכנתא בלא נכיתא וכו'. תשובה, איך נכניס ראשינו בין הרים גדולים, אם ה"ר יצחק גאון ז"ל לא פסק כמאן ואיסתפק ליה אין בנו כח לפסוק אלא הכל לפי ראות הב"ד. ואם יסתפק בדבר יעמיד ממון על חזקתו ואינו יוצא בדיינין. אבל ממאי דגרסינן בריש פירקין משמע דהוא אבק רבית, ותמה הוא בשלא הזכיר זה הגאון בהלכותיו. וכן המלוה את חברו סלע בה' דינרין או סאתים חטים בשלש הרי זה רבית קצוצה. וכדגרסינן בפרק איזהו נשך [ב"מ ס' ע"ב] המלוה סלע בה' דינרין סאתים חטים בשלש מפני שהוא נושך, ואוקימנא בגמ' דע"כ רבית של תורה. כללו של דבר כל הלואה שלא יהיה על דרך מקח וממכר בתוספת כל שהוא הרי זו רבית של תורה ויוצאה בדיינין. ואף על דרך מקח וממכר אחר שמתבטל המקח והמעות חוזרין הלואה הם הפירות רבית קצוצה וכדלעיל. ודע והבן כי אחר שפסקנו שרבית קצוצה יוצאה בדיינין אם לוה הימנו מנה בחמש דינרין של רבית ונתן לו חפץ או דבר אחר בדמי ה' דינרין אלו ששוה ו' דינרין ב"ד מוציאין ממנו ו' דינרין, ואע"פ שהוא עשה זול ממנו, הואיל ובתורת רבית בא לידו. וכדגרסינן בפרק אי זהו נשך [ב"מ ס"ה ע"א] אמר אביי האי מאן דמסיק זוזי ברביתא בחבריה וקאזלן ד' [גריווא חטי בשוקא בזוזא] ויהיב ה' כי מפקינן מיניה ד' מפקינן מיניה ואידך מתנה הוא דיהיב ליה. רבא אמר ה' נמי מפקינן מיניה דכלהו בתורת רבית אתו לידיה. וקי"ל כרבא. וכן אם נתן לו בהם כסות שמתכסה אדם בו בדמי הרבית ונראה לעין, כגון גלימא, ב"ד מוציאין ממנו הגלימא עצמה ולא די בדמיה שיתן. כדגרסינן בפרק אי זהו נשך [שם] רבא אמר גלימא מפקינן מיניה, דלא לימרו מכסי וקאי גלימא דרביתא. וכן אם השכיר לו מקום שדרכו להשכיר ג' דינרין בד' ומשכן לו לאותן ארבע דינרין ברבית, הרי זה מוציאין ממנו ד' דינרין. וכדגרסינן התם באי זהו נשך אמר רבא האי מאן דמסיק תריסר זוזי דרביתא בחבריה ואגר ליה ביתא דמתגר בעשרה בתריסר, כי מפקינן מיניה תריסר מפקינן מיניה. א"ל אחא מדפתי לרבינא ולימא כי אגרנא בתריסר דמשתרשי לי, השתא דלא קא משתרשי לי כדאגרי כולי עלמא אגרנא, ומהדר ליה דמצי אמר ליה הא סברת וקבילת, ולפיכך מוציאין ממנו כמה ששכרו.
